אם תנשמו תהיו חופשיים
החופש שלנו נולד ממודעות. מודעות מאפשרת לנו להתבונן על עצמנו ועל הסביבה- לחוות ולהבין. היכולת לחוות עכשיו בהווה מה שקורה לנו ולאנשים סביבנו מקטינה את התלות שלנו בזכרונות העבר ובדמיונות העתיד. זהו חופש. זה חופש המאפשר לנו להיות ספונטניים להגיב בהתאם למציאות הנתפסת כעת ולא מתוך תבניות החשיבה- הפרדיגמות שלנו.
אז איך מפתחים מודעות? ואיך משתחררים מפרדיגמות (תבניות חשיבה)?. מודעות צומחת באופן טבעי עם הגיל, עם התנסות הגורמת התבוננות, עם המגע באנשים אחרים המראים לנו על עצמנו. אבל מודעות אפשר גם לפתח. מודעות תתפתח אם נפתח מה שקורא לו אושו עד או צופה. נניח שאני הולך ברחוב לחנות המכולת השכונתית. אני יכול במשך הזמן הזה לנסות ולהתבונן בעצמי, לחשוב איזה מחשבות מגיעות, איזה רגש מפעיל אותי, מה התחושה שלי בבטן. זה מפתח מודעות. זו עבודה קשה כי בליל המחשבות, רגשות, תשוקות הממלא לנו את האיזור שבין אוזן ימין לאוזן שמאל מקשה עלינו להתבונן על נהר חיינו מגדת הנהר. אבל זה מאד כדאי כי ככל שתתאמנו בזה יותר, כך יתחזק הצופה הזה בכם והוא יוכל גם בסיטואציות קשות ומלחיצות, כמו גישור, אימון, כל עומס אחר- להתבונן על המצב מהצד ולנהל אתכם מתוך בחירה. אתם נמצאים בסיטואציה קשה. תפעילו את הצופה שלכם- תנו לו לסרוק את עצמכם מכף רגל ועד ראש ולומר לכם מה המרגש עכשיו. למה אני כועס/עצוב/פגוע/תוקפן/עייף. מה אני צריך כדי להיות מאוזן ורגוע ואפקטיבי. זה חופש.
מה עוזר מאד למודעות? נשימות. להיות מודע לנשימות, לזרם האוויר בנחיריים זו פעולת מודעות פשוטה המחזירה אתכם לכאן ועכשיו וגורמת לכם לעצור רגע את הבליל המוחי המנהל אתכם ופשוט לחוות את עצמכם. ואז תהיו מודעים גם למה שסביב הנחיריים שלכם… ותוכלו להפעיל את הצופה שלכם.
ואיך משתחררים מפרדיגמות? אולי נכון קודם לומר שתבנית חשיבה היא דבר מצוין כי היא מאפשרת לכם בזמן קצר לקבל החלטות על סמך גירוי אחד שמפעיל רשת של זכרונות ותובנות עבר. זה כלי הישרדותי מצוין. כי כשאני צייד ואני שומע רשרוש ישר מופעלת פרדיגמה לפיה אני בהתקפה. הבעיה היא שאנחנו כבר מזמן לא ציידים. ובכל זאת כל רשרוש בסביה מפעיל פרדיגמה. והפרדיגמה גורמת לנו לספר לעצמנו סיפורים על המציאות. בלי לראות אותה. וזה ממש שעבוד. שחרור מפרדיגמות זה כבר יותר קשה מלנשום ולפתח צופה ומודעות. צריך קודם לזהות את הפרדיגמות שמנהלות אותנו וזה לא פשוט כי לרוב אנחנו לא מודעים שמופעלת תבנית חשיבה -היא שקופה לנו. אחת הדרכים לזהות פרדיגמות היא להתבונן בעצמנו ולבדוק מה מנהל אותנו למשל בסיטואציה מקצועית ולהכין רשימה.
אני למשל יכול לומר לעצמי לקראת גישור: "עורכי הדין תמיד מפריעים לי". או :" מי שמאחר מזלזל בי" או: "כל הרומנים גנבים" או "גברים פחות רגישים מנשים".
השלב הבא הוא לחשוב האם הפרדיגמות הללו משרתות אותי? אולי אני משרת אותן? אולי הן פרי חינוך ותרבות שאני שבוי לה?. אם הן משרתות אותי אז מצוין. אבל לפחות אני מודע עכשיו שזו תבנית חשיבה, שזו מסננת ביני לבין המציאות. אם בכלל יש כזה דבר מציאות. ועכשיו אפשר להכין פרדיגמות הופכיות או נייטרליות כמו:"עורכי הדין יעזרו לי בגישור", "מי שמאחר היתה לו סיבה לכך" כל הרומנים באו מרומניה" "גברים רגישים אחרת ופחות מראים רגש מנשים". וזהו חופש גדול ומרענן לפעול מתוך פרדיגמות חדשות. זה כיף. תנסו. אפשרות אחרת היא ללכת ללמוד גישור או אימון או את שניהם. בטוח שתוותרו על הרבה פרדיגמות. ותרכשו חדשות משחררות….
ואיך עוד מודעות מובילה לחופש?. פשוט, כי נהוג לדבר על כך שמסביבנו יש גירוי ואז נוצרת אצלנו תגובה. שזה כמו לומר שאין הבדל ביני לבין ג'ירפה. מה שבמקרה שלי ממש לא נכון. כי אצלי בניגוד לג'ירפה – בין גירוי לתגובה יש בחירה. והבחירה הזו גדלה ככל שרבה המודעות שלי. חוץ מזה ג'ירפה יותר יפה וארוכה ממני אבל לזה היא לא מודעת ואני כן. אז נישמו עמוק והתחילו במסע אל החופש.